עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות

עם ישראל - היהדות של כולנו.
פרשות השבוע לפי ספרים
יהדות של כולנו
חגים יהודים
•  חגים
חיפוש בתנך
פרשת ואתחנן
23/07/2013 06:57
יהדות של כולנו
יהדות, אמונה, מוסר, פרשת שבוע, דברים

פרשת ואתחנן מציינת נושאים רבים, הפרשה ממשיכה את נאומו של משה רבנו ובקשתו להיכנס לארץ ישראל, את תשובת השם למשה המורה לו לא להתפלל יותר. משה מקבל עליו את גזר הדין, ואכן לא מבקש יותר להיכנס לארץ ישראל בפרשה מסופר על מעמד הר סיני ואזהרה על שמירת המצוות, חזרה על עשרת הדברות ופרשת "שמע ישראל".

במאמר זה נבחן מספר היבטים הנוגעים לפרשת "שמע ישראל".

 

שמע ישראל השם אלוהינו השם אחד

 

רש"י מפרש: השם שהוא אלוהינו ולא אלוהי האומות עתיד להיות השם אחד.

הפרוש של רש"י כולל בתוכו פירושים רבים וננסה להבין חלק מהם:

 

שמע ישראל - יעקב ובניו ( כל יהודי שייך לישראל)

 

יעקב אבינו אוסף את בניו לפי מותו, לפי חז"ל יעקב רצה לגלות להם את הקץ. כאשר הבנים הגיעו ליעקב נסתלקה השכינה ממנו, הסתלקות השכינה גרמה ליעקב לחשוד שאולי אחד מבניו לא ראוי להיות חלק מישראל. מסופר שבניו הבינו שמשהו לא בסדר ואמרו לאביהם שמע ישראל (השם של יעקב אבינו) השם אחד, כלומר השם שהוא אלוהיך הוא אלוהינו. כאן נעשה הבירור הראשוני האם כל יהודי שייך לישראל, והמסקנה של יעקב היא "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" .

לאחר שהתברר שחייבים את כל היהודים בשביל להיות ישראל, צריך לברר מדוע משה צריך להצהיר מול כל ישראל שהשם שלו ושל ישראל הוא אותו אלוה.

 

משה אומר לבני ישראל קריאת שמע

 

"וְזֹאת הַמִּצְוָה, הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר צִוָּה השם אֱלֹהֵיכֶם".

משה פונה לבני ישראל ואומר להם שהשם הוא "אלוהיכם" ומוציא עצמו מהכלל ולכן יש חשש שבני ישראל יחשבו שזה לא אותו אלוה. מצד אחד השם שבני ישראל מכירים הוא אלוהי אברהם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב . הם מכירים אותו דרך ההיסטוריה ונותן הארץ כפי שהובטח לאבות. אף פעם לא הוזכר בברית של האבות מתן תורה ולכן עם ישראל יכול לחשוב בטעות שיש אלוהות אחד שנותן את הארץ (אלוהי ישראל) ואחד שנותן את התורה (אלוהי משה רבנו). משה מראה להם שהשם שנותן את הארץ הוא אותו השם שנותן את התורה (לכן משה משתמש במילה " אלוהיכם" – זה של האבות) . כאן מתברר לנו חלק נוסף באמונה היהודית - יש אנשים שלוקחים רק את החלק של התורה, יש אנשים שלוקחים רק את החלק של ישראל, אך מצד האמת שני החלקים הם אחד.

אם אתה עובד את השם רק דרך התורה, אתה עובד בפחד ולכן כתוב
"לְלַמֵּד אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לְמַעַן תִּירָא אֶת השם אֱלֹהֶיך".

במידה ואתה יכול לאחד את שם השם בקריאת שמע אז מגיעה האהבה:

"וְאָהַבְתָּ, אֵת השם אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ, וּבְכָל-מְאֹדֶךָ".

 

קריאת שמע היום, מה הכוונה?

 

אם נניח שהכוונה להגיד שמע ישראל היא בבית הכנסת אפשר להגיד שאנחנו פונים לסובבים. אך לפי ההלכה אדם צריך לומר קריאת שמע גם אם הוא נמצא בחדר לבדו, במצב זה ההנחה לא נשמעת סבירה.

מכאן שאנחנו פונים ל"ישראל" שהוא לא האנשים מסביב, פרוש השם ישראל בקריאת שמע הוא פניה לשורש האומה. אני פונה על שורש אומתי על מנת להיות חלק ממנה ולכן אומר שמע ישראל (שורש האומה) השם אלוהינו השם אחד וכך מתחבר לנצח.

 

הגווים אומרים שמע ישראל לעתיד לבוא.

 

בעתיד לבוא יתקיים לפי רש"י: "השם שהוא אלוהינו ולא אלוהי האומות עתיד להיות השם אחד."

היום אנחנו במעבר בין השם שהוא אלוהי ישראל בלבד לאלוהי אומות כולם. לאחר שהגויים יבינו שהשם הוא האלוהים הם יגידו לנו:

שמע ישראל השם אלוהינו (של אומות העולם) השם אחד.

 

מה המשמעות של אחד מעבר לאחדות?

 

שם השם בגימטרייה נותן 26. המילה אחד שווה בגימטרייה 13. מצד האמת אנחנו מאחדים את שמו של הבורא רק על חצי משמו, מדוע?

בבראשית רבא כתוב : 'והארץ היתה תהו ובהו' - אלו מעשיהן של רשעים, 'ויאמר אלוהים יהי אור' - אלו מעשיהן של צדיקים. אבל איני יודע באיזה מהם חפץ אם במעשה אלו ואם במעשה אלו. מכיוון שכתוב 'וירא אלוהים את האור כי טוב', ה' במעשיהן של צדיקים חפץ ואינו חפץ במעשיהן של רשעים.

מעניין לראות שבהתחלה בראשית רבא אומר "אבל איני יודע באיזה מהם חפץ" כלומר לא ידוע מה השם מעדיף עד שהוא אומר 'וירא אלוהים את האור "כי טוב".

מכאן שאנחנו מאחדים את שמו של הבורא יתברך על צד האור שנאמר עליו כי טוב.

 

0 תגובות
פרשת דברים
12/07/2013 11:37
יהדות של כולנו
יהדות, אמונה, מוסר, פרשת שבוע, דברים

בראשית זהו ספר האבות, שמות זהו הספר של משה ואהרון, ויקרא זהו ספר הכהנים והקרבת הקורבנות, ספר במדבר זהו ספר הלווים וספר דברים זהו ספר ישראל.

 

"אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב."

 

חז"ל אמרו: "כל מקום שנאמר אלה פסל את הראשונים ואלה מוסיף על הראשונים". כלומר, כאשר נאמר בפסוק "אלה", המשמעות היא שעד עכשיו דיברנו במישור מסוים ומכאן ואילך אנחנו עוברים למישור אחר.

 

דוגמה:

 

מתחילת ספר בראשית ועד לפרק ב פסוק ג מתוארת בריאת העולם לפי סדר הימים. אנחנו יודעים שהאדם נברא ביום השישי אך לפני שהתורה מזכירה את האדם נאמר  "וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת-יוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ:  כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ, אֲשֶׁר-בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת"

כלומר העולם הגיע ליום השביעי לפני שהאדם נברא ביום השישי, איך זה מסתדר?

חז"ל אמרו "אלה פסל את הראשונים", עד עכשיו התורה מספרת את בריאת העולם מצד העולם ומבראשית פרק ב פסוק ד התורה עוברת למישור האדם ולכן יש הפרדה וניסוח חדש של הדברים: "אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, בְּהִבָּרְאָם:  בְּיוֹם, עֲשׂוֹת יְהוָה אֱלֹהִים--אֶרֶץ וְשָׁמָיִם".

 

כל הדברים שמשה אומר בספר דברים כבר נאמרו בספרים הקודמים. בראשית, שמות, ויקרא ובמדבר. אז למה לחזור עליהם?

התורה באה ללמד אותנו, עם הכניסה לארץ ישראל מתגלה סדר חדש ומשמעות אחרת לתורה. מחוץ לארץ ישראל פחות חשוב סדר המצוות העיקר שישמרו בתודעת ישראל. בארץ ישראל המצוות מקבלות משמעות לאומית ולכן יש משמעות להבנת הסדר והרציונל.

 

התורה מסתירה את הסיבה שמשה לא נכנס לארץ ישראל

 

בפרשת דברים מתגלה צד חדש בחטא המרגלים המסופר בפרשת שלח לך בספר במדבר.

 

בספר במדבר המרגלים חוזרים ומוציאים דיבת הארץ רעה, כלב בן יפונה מיד מתאושש ומעביר את הדיון הציבורי להחלטת משה עם גיבוי מלא מבחינתו לכיבוש הארץ. "וַיַּהַס כָּלֵב אֶת-הָעָם, אֶל-מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר, עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ--כִּי-יָכוֹל נוּכַל, לָהּ."

תגובת משה ואהרן וַיִּפֹּל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, עַל-פְּנֵיהֶם, לִפְנֵי, כָּל-קְהַל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל."

החטא של משה שהוא לא מגיב.

 

בספר דברים נשפך אור נוסף על החטא המרגלים. משה אומר לעם ישראל:  "וָאֹמַר, אֲלֵכֶם:  לֹא-תַעַרְצוּן וְלֹא-תִירְאוּן, מֵהֶם. השם אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם, הוּא יִלָּחֵם לָכֶם:  כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה אִתְּכֶם, בְּמִצְרַיִם-לְעֵינֵיכֶם."

בפרשת דברים מתברר שמשה רואה את חולשת העם ונותן להם את האפשרות הקלה, אל תפחדו השם יעשה ניסים בכיבוש הארץ.

 

סיכום:

 

עם הכניסה לארץ ישראל מתגלה הקדושה הטבעית של הארץ ולכן ישראל לא צריכים ניסים.

הניסים בארץ ישראל לא נראים וכך מתגלה הזכות העצומה של עם ישראל. נראה שעם ישראל עושה הכל בעצמו דבר המוסיף לגדולת האומה.

 

דוגמה טובה לכך היא מלחמת ששת הימים. מצד הטבע עם ישראל עשה ניצחון אדיר והביס 4 מדינות הגובלות בארץ ושבע מדינות ערביות שנתנו סיוע למצרים, סוריה, לבנון וירדן. 

מצד הנסתר ברור לכל שהשם הוא זה שנלחם לנו.

 

איך משה לא יודע את הדברים שנאמרו?

 

משה רבנו כמובן יודע את הנאמר והרבה יותר, הניתוח שלו היה מעמיק.

הקדושה צריכה להתגלות דרך הטבע ולכן אתם צריכים להילחם ולא לסמוך על הנס. אני רואה שאתם לא מספיק חזקים אז יש אפשרות לנס. במידה והאדם לא מספיק חזק דרכו של השם לרחם עליו ולעזור לו בדרך גלויה. משה רצה לחזק את העם מכל הכיוונים: אם תהיו חזקים הניסים יהיו נסתרים כמו מלחמת ששת הימים, ואם לא תהיו חזקים אז הנס יהיה גלוי, כפי שעם ישראל ראה בנס יציאת מצרים: "השם יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן."(שמות יד)

0 תגובות
פרשות מטות מסעי
05/07/2013 14:41
יהדות של כולנו
יהדות, אמונה, מוסר, פרשת שבוע, במדבר

משמעות הדיבור

 

פרשת מטות מתחילה בפסוקים:

"וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל-רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר:  זֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר צִוָּה השם".

"אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַשם, אוֹ-הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל-נַפְשׁוֹ--לֹא יַחֵל, דְּבָרוֹ כְּכָל- הַיֹּצֵא מִפִּיו, יַעֲשֶׂה".

השם ברא את העולם בדיבור, לכן האדם שהוא נזר הבריאה יכול ליצור מציאות ע"י דיבורו. האחריות של האדם גדולה מכיוון שבבחירתו הוא יכול להשפיע - לטוב או לרע בעולם. משה מדבר אל ראשי המטות כיוון שאחריותם גדולה יותר כאנשי ציבור.

סיבה נוספת לכך שבפרשת מטות מוזכר כוח הדיבור נעוצה בכך שמשה רבנו עתיד לנאום לאורך כל ספר דברים. לפני הנאום משה צריך להסביר לעם את חשיבות הדיבור ואת היחס לארץ ישראל. כאשר עם ישראל בארצו הם בגדר  "חכמת המסכן בזויה ודבריו אינם נשמעים"

מכאן שעם הכניסה לארץ חכמת ישראל מקובלת ודבריהם נשמעים.

 

המעבר מהגלות לארץ ישראל

 

כאשר עם ישראל נמצא בגולה הוא יכול לבוא בטענות לגויים על כך שהם לא מתנהגים במוסריות. טענת הגויים לאמרה זאת יכולה להיות - "זו לא חכמה להתנהג במוסריות כאשר אין לכם מדינה וצבא".כאשר אומה שלמה לא צריכה להתעסק בחיי היום יום ולנהל מדינה יש לה זמן פנוי לעסוק בחכמה.

במידה והאדם לא מושפע מדרכי העולם והוא עסוק בחכמה, קיימת אצלו נגיעה מתמדת באידיאל. הפער שנוצר בין האידיאל של אותו אדם למציאות הוא גדול וקשה לגישור. מכאן שאומות העולם משוכנעות שלא ניתן להחיל מוסריות ברמה גבוהה במציאות.

בימי יהושע בן נון קיימת אפשרות שעם ישראל יקים מדינה ויצליח בחיבור האידיאל למציאות, בכך יתבטא הקטרוג גדול של עם ישראל על אומות העולם שבמשך שנים הם לא נוהגים במוסריות.

בפרשה הקודמת ראינו את בלק בן ציפור ובלעם בן בעור מנסים להשמיד את עם ישראל לפני הכניסה לארץ. הסיבה לכך שבמידה ועם ישראל יצליח לנהוג במוסריות ולהפיץ את שם השם בעולם כל התוכן שהם מעבירים כמוסרי יתגלה כשקר ולא תהיה הצדקה להיסטוריה שלהם.

 

איך משה שנחשב לכבד פה וכבד לשון נואם לאורך כל ספר דברים?

 

מספר שמות דרך ספר ויקרא וספר במדבר אנחנו רואים שמשה מגמגם וצריך את אהרן שיפרש את דבריו. פתאום מגיע ספר דברים ומשה מתחיל בנאום במשך ספר שלם!!! איך זה מסתדר?

משה צריך את אהרן כמתורגמן לדבריו הגבוהים מאוד מכיוון שהעם לא מבין אותו, חוסר התקשורת נשמע לבני ישראל כגמגום.

משה לימד את ישראל תורה במשך 40 שנות המדבר ובכך גושר הפער בין שפתו לשפת העם. ההתקרבות לתורה מעניקה לעם יכולת להבין את משה בלי מתורגמן ולכן אהרון הכהן נפטר לקראת סוף ספר במדבר.

הדור החדש שגדל על ברכי משה לפני הכניסה לארץ מבין את משמעות הדיבור, לעומת אבותיו שיצאו ממצרים ומבינים את משמעות המעשה כדרך העבדים.

 

עם ישראל צריך להפיץ את דעת השם לאומות העולם ע"י התנהגותו המוסרית, הקשר של עם ישראל לאומות העולם נוצר בדיבור ולכן עלינו לשים לב היטב למסר המועבר.

2 תגובות
פרשת פינחס
25/06/2013 22:55
יהדות של כולנו
יהדות, אמונה, מוסר, פרשת שבוע, במדבר

 

מדוע זוכה פינחס שתקרא פרשה על שמו? התורה מסבירה זאת במעשה החד פעמי שבו הרג את זמרי וכזבי בעוון בעילה אסורה. מעשה זה הוא מעשה הקנאות לה' שהינו הדרגה העליונה של האמונה - מעשה הקנאה איננו נובע מדרגת הרגש הנמוכה, ולא ממדרגת השכל העליונה, אלא ממדרגת האמונה הנמצאת מעל הרגש והשכל. רק בשעת משבר קיצונית לקנאה יש מקום.

בפרשת פינחס מתוארים מספר אירועים – מפקד השבטים, דין ירושת בנות (בנות צלופחד), מינוי יהושוע למחליפו של משה וסדר הקורבנות.

במאמר זה נתמקד בסדר הקורבנות שהשם מצווה, זאת לפי סדר הספירות הידועות מפי חכמי הקבלה.

 

*הערה: רצוי לקרוא את הסבר קורבנות וספירות המפורט מטה תוך התייחסות לתרשים "עשר הספירות" המצורף.

קורבנות וספירות

קורבן התמיד -  מקריבים בבוקר ובין הערבים, דבר המראה על שפע שמתחדש כל יום וזו ספירת הכתר  המסמלת את החיבור לקדוש ברוך הוא.

קורבן מוסף שבת - השבת מעידה על בריאת העולם "אות היא לעלם כי ששת ימים עשה השם את השמים ואת הארץ". קורבן מוסף מכוון נגד ספירת חכמה, בשמירת השבת אנחנו מעידים שהשם הוא המקור לעולם. פירוש המילה חכמה היא הבנת המהות, מכח-מה הדבר קיים.

קורבן מוסף ראש חודש -  הירח מגלה לנו את כוח ההתחדשות שהשם נתן בבריאה. בלעדי הירח יכולנו לחשוב שהשם ברא את העולם אך הוא לא משגיח תמיד. כך מתגלה ההשגחה ע"י החיבור לאין סוף ספירת הכתר וחידוש הלבנה. הבינה היא יכולת לחבר ולחדש כל הזמן ולכן מקבילה לקורבן ראש חודש. הבחירה החופשית של האדם נאצלת מספירת הבינה ולכן היא נותנת את הכוח לחכמי ישראל המקדשים את הזמנים.

לסיכום:

ספירת הכתר המראה את הקשר דרך האין סוף לקדוש ברוך הוא, הרצון מעל הכל.

מכוח הרצון יש פיצול לשני מקורות עיקריים שמזינים את עולמנו החכמה שבה השם ברא את עולמו וכוח ההתחדשות. כוח ההתחדשות ניתן לגדולי ישראל ובכך הבחירה החופשית מתגלה בשיא עוצמתה.

 

קורבנות וספירות הקשורות לעם ישראל ויציאת מצרים

קורבן יום טוב ראשון של פסח - לפי חז"ל נאמר "הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה", יציאת מצרים מתרחשת מכוח החסד של הקדוש ברוך הוא והבטחתו לאברהם אבינו שהיה מידת החסד.

קורבן שביעי של פסח - ביום השביעי של פסח המצרים טבעו בים, נס זה מתקיים מכוח הגבורה והדין בעולמו של השם. קורבן שביעי של פסח נגד ספירת גבורה המיוחסת ליצחק אבינו שהיה מוכן להקריב עצמו על המזבח.

קורבן חג השבועות - חג השבועות הוא האיזון המושלם להתחדשות המתגלה דרך הטבע. עד חג השבועות אנחנו לא רואים יבול שניתן לעשות ממנו לחם לאדם, מסמל את מידת הגבורה. מחג השבועות האדמה נותנת את החיטה ולאחר מכן מתחילה הארץ לתת פרי, זוהי מידת החסד.כמו כן, חג השבועות מסמל את המידה האמצעית, מידתו של יעקב אבינו – התפארת.

קורבן ראש השנה - הגדרת הנצח היא ביחס לזמן, לפני בריאת האדם לא היה משמעות לזמן.

לדוגמא:

אדם שנולד באי בודד ומת באי בודד ואף אחד לא ידע או יודע על קיומו, חיו חסרי משמעות. ולא משנה בין כמה הוא, כמה דברים הוא יכול לעשות בשעה או שנה. לעומת זאת, אדם שהוא חלק מההיסטוריה יש משמעות לזמן שהוא חיי, הזמן מקבל משמעות מכוח האנושות. קורבן ראש השנה הוא ספירת הנצח כיוון שהאדם הזמני מקריב לאין סוף. אחת הסיבות לכך שאנחנו לא יודעים את מקום קבורתו של משה רבנו כיוון שמידתו היא הנצח והוא מעל עולמנו ותפיסתנו.

קורבן יום הכיפורים -  היום היחיד בשנה שבו נכנס הכהן הגדול לקודש הקודשים הוא יום הכיפורים שמידתו היא ספירת הוד, הודאה על האמת ותפילה למקור כל חי. מידת אהרן הכהן.

קורבן חג הסוכות -  לאורך כל חג הסוכות מקריבים 70 פרים כנגד הורדת שפע לאומות העולם. מידתו של יוסף הצדיק היא ספירת יסוד "צדיק יסוד עולם" (ספר משלי). הקשר בין חג הסוכות ליוסף הצדיק הוא בכך שיוסף היה שר הכלכלה הראשון בהיסטוריה ודאג לכלכת מצרים שהייתה בתקופה ההיא מרכז התרבותי וכלכלי.

קורבן שמחת תורה - בשמחת תורה מברכים את המלך, פעם בשבע שנים המלך מכנס את כל העם וקורא בפניו את תורה. שמחת תורה היא השורש לכך שישראל קיבלו את התורה מרצון. סמכויות המלכות נובעת מהעם, אין מלך בלי עם אבל יש עם בלי מלך, ספירת המלכות.

"זהו סדר ההופעה של הנהגת השם דרך הזמנים וקרבנותיהם" (הרב אורי שרקי).

 

 

0 תגובות
פרשת בלק
20/06/2013 17:52
יהדות של כולנו
יהדות, אמונה, מוסר, פרשת השבוע, במדבר

בלק בן ציפור

 

"וּבָלָק בֶּן-צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב בָּעֵת הַהִוא. וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל-בִּלְעָם בֶּן-בְּעֹר פְּתוֹרָה אֲשֶׁר עַל-הַנָּהָר אֶרֶץ בְּנֵי-עַמּוֹ לִקְרֹא-לוֹ  לֵאמֹר הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם הִנֵּה כִסָּה אֶת-עֵין הָאָרֶץ וְהוּא יֹשֵׁב מִמֻּלִי".

הכתוב מדייק "בלק בן ציפור מלך למואב בעת ההוא" כנראה לאחר מפלתם של סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי ועוג מלך הבשן בסוף פרשת חוקת, הייתה הרגשה שצריך קוסם ובלק נהיה מלך מואב.

 

לפי רש"י גם בלק היה קוסם וידע על כוחו של בן  עמו, בלעם בן בעור.

"וְעַתָּה לְכָה-נָּא אָרָה-לִּי אֶת-הָעָם הַזֶּה כִּי-עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי אוּלַי אוּכַל נַכֶּה-בּוֹ וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן-הָאָרֶץ  כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר-תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ וַאֲשֶׁר תָּאֹר יוּאָר."

 

בלעם בן בעור

 

בלעם מתואר בפסוקים כאדם בעל כוחות עצומים. הוא מחליט מה מבורך ומה מקולל.

מצד אחד חז"ל מתארים את בלעם כנביא אומות העולם. "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה: בישראל לא קם אבל באומות העולם קם. ואיזה זה? זה בלעם בן בעור".

מן הראוי היה להשוות את בלעם לגדול הנביאים (משה רבנו)  אך מסכת אבות משווה דווקא בין בלעם לאברהם אבינו.

 

המשנה באבות (ה', יט):

 "כל מי שיש בידו שלושה דברים הללו - מתלמידיו של אברהם אבינו, ושלושה דברים אחרים - מתלמידיו של בלעם הרשע: עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה - מתלמידיו של אברהם אבינו; עין רעה ורוח גבוהה ונפש רחבה - מתלמידיו של בלעם הרשע".

הרמב"ם מסביר בספרו שמונה פרקים (ספר הקדמה לפרקי אבות) שנביא צריך להיות 100% בחוכמה ורוב מידותיו טובות. מכאן שגם אדם שלא שלם במידותיו יכול להיות נביא אך השגת החוכמה קשה יותר אצלו ולפעמים בלתי אפשרית.

לעניות דעתי כיוון שאברהם הוא אבי האומה, ואילו בלעם (בולע עם) רוצה להשמיד את העם, ההשוואה המוסרית מחויבת.

 

אברהם:

וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת-חֲמֹרוֹ וַיִּקַּח אֶת-שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אָמַר-לוֹ הָאֱלֹהִים. 

 

בלעם:

וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת-אֲתֹנוֹ וַיֵּלֶךְ עִם-שָׂרֵי מוֹאָב.

וַיִּחַר אַף אֱלֹהִים כִּי-הוֹלֵךְ הוּא וַיִּתְיַצֵּב מַלְאַךְ יְהוָה בַּדֶּרֶךְ לְשָׂטָן לוֹ וְהוּא רֹכֵב עַל-אֲתֹנוֹ וּשְׁנֵי נְעָרָיו עִמּוֹ. 

 

ההבדלים בגישת אברהם ובלעם:

 

1.      אברהם משכים ובלעם קם. אדם המשכים מתעורר לפי הזמן.

2.      אברהם קם לעשות רצון בוראו, בלעם קם בשביל הרווח האישי שלו.

3.      אברהם לוקח את החומרים לביצוע העקדה "ויבקע עצי עולה", בלעם חושב שהכל יסתדר בלי מאמץ.

4.      אברהם הולך לאן שהשם מראה לו, בלעם הולך למקום שהוא רוצה.

 

כל התפקוד של אברהם מראה על עין טובה, רוח נמוכה ונפש שפלה. התפקוד של בלעם מראה על  עין רעה, רוח גבוהה ונפש רחבה. הרוחב מראה על פריצות ולכן בכניסה לארץ יהושע בן נון פוגש את רחב הזונה.

 

המעבר בין מידת אברהם, יצחק ויעקב בסיפור בלעם

 

בהתחלה מידת החסד של אברהם אבינו מתגלה דרך התפשטות. בשדה אין שום מבנה הכל פתוח.

וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת-מַלְאַךְ יְהוָה נִצָּב בַּדֶּרֶךְ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ וַתֵּט הָאָתוֹן מִן-הַדֶּרֶךְ וַתֵּלֶךְ בַּשָּׂדֶה וַיַּךְ בִּלְעָם אֶת-הָאָתוֹן לְהַטֹּתָהּ הַדָּרֶךְ.

 

כאן מתגלה מידת הגבורה (דין) של יצחק אבינו, בדין יש קווים ברורים.

וַיַּעֲמֹד מַלְאַךְ יְהוָה בְּמִשְׁעוֹל הַכְּרָמִים גָּדֵר מִזֶּה וְגָדֵר מִזֶּה. 

 

מידת התפארת של יעקב אבינו, מידת האמצע בין החסד לגבורה.

וַיּוֹסֶף מַלְאַךְ-יְהוָה עֲבוֹר וַיַּעֲמֹד בְּמָקוֹם צָר אֲשֶׁר אֵין-דֶּרֶךְ לִנְטוֹת יָמִין וּשְׂמֹאול. 

וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת-מַלְאַךְ יְהוָה וַתִּרְבַּץ תַּחַת בִּלְעָם וַיִּחַר-אַף בִּלְעָם וַיַּךְ אֶת-הָאָתוֹן בַּמַּקֵּל. 

 

עד עכשיו בלעם היה צריך להבין שהיכולות לברך ולקלל לא חלות על ישראל כיוון שישראל מעל הטבע. עם ישראל רואה את פניו של השם בעליתו לרגל לירושלים בפסח, שבועות וסוכות, ישראל נחשפים למקור עליון בבריאה.

"שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה--יֵרָאֶה כָּל-זְכוּרְךָ אֶל-פְּנֵי הָאָדֹוןְ השם"

 

" וַיִּפְתַּח יְהוָה אֶת-פִּי הָאָתוֹן וַתֹּאמֶר לְבִלְעָם מֶה-עָשִׂיתִי לְךָ כִּי הִכִּיתַנִי זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים."

"וַיֹּאמֶר בִּלְעָם לָאָתוֹן כִּי הִתְעַלַּלְתְּ בִּי לוּ יֶשׁ-חֶרֶב בְּיָדִי כִּי עַתָּה הֲרַגְתִּיךְ".

 

כאן מתגלה קטנותו של כל אדם העושה עצמו גדול. בלעם חשב שהוא יכול לפתור את כל בעיותיו בפה, השם מראה לו שאפילו עם האתון הוא לא מצליח להסתדר בלי שימוש באלימות.

 

 

תורה מונחת בקרן זווית וכל הרוצה ליטול יבוא ויטול

 

כל יום בתפילה אנחנו אומרים "אשר בחר בנו מכל העמים". הכוונה שהשם לקח קצת נורווגים, קצת צרפתים, קצת מרוקאים, קצת רוסים וכד' ובחר את עם ישראל.

השונות הרבה בעם ישראל מציבה בפנינו תקופה לא פשוטה. אנחנו כתמצית העולם צריכים להסתדר בנינו כפי ששר מאיר בנאי.

 

"ואם רק נסתכל אם לא נבהל
ונראה לעולם שביחד כולם
אז יחד כן ללכת יחד
כן ללכת יחד אל האור
יחד זה הזמן שיחד
ואיתך ביחד לאהוב."

 

לאחר שנסתדר בנינו, נראה לעולם שאם עם ישראל יכולים אז גם הם יכולים. עם ישראל יחיה את התורה וילך בה כפי שרשום בספר יהושע:

"וְלָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וְלִשְׁמֹר מִצְו‍ֹתָיו וּלְדָבְקָה בוֹ וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם."

 

בסוף עם ישראל יהפוך לתורה וכל הגויים ייקימו את דברי חז"ל:

תורה (מדינת ישראל) מונחת בקרן זווית וכל הרוצה ליטול יבוא ויטול.

0 תגובות
פרשת חוקת
13/06/2013 00:11
יהדות של כולנו
יהדות, אמונה, מוסר, פרשת שבוע, במדבר

 

קבלת משמעות לחיים ע"י עולם הבא ותחיית המתים

 

העולם הבא

 

העתיד צופן בתוכו את העולם הבא, את הדקות הקרובות, העתיד הרחוק, ימות
המשיח ועד לעולם הנשמות לאחר המוות. אנחנו יודעים מה צופן העתיד עד לחלק שהנשמה עוזבת את הגוף, זאת נקודתם של חז"ל בגמרא והרמב"ם במשנה תורה המסבירים את ימות המשיח ותפקידיו.

 

תחיית המתים

 

אדם צריך למות בשביל להשתתף בתחיית המתים, כאשר אדם נפטר מהעולם נשמתו נשארת טהורה וגופו הופך לטמאה. הנשמה עוברת לעולם הנשמות לאחר המוות ומכאן אין לנו ידיעה ממשית כיוון שאף אחד עדיין לא חזר משם. תחיית המתים מחזירה את האחדות בין החלק הרוחני (הנשמה) לחלק הגשמי (הגוף).

 

הגוף הוא הכלא של הנשמה בעולם, מדוע היא חוזרת?

 

בכל אדם יש שני כוחות עיקריים שמושכים אותו. מצד אחד הנשמה מושכת לכיוון הרוחני (היצר הטוב) מצד שני הגוף מושך לכיוון הגשמי (היצר הרע). בעולם שאנחנו חיים היום אדם שאין בו יצר הרע הוא נחשב בחברה לא נורמלי.

בלעדי יצר הרע האדם לא היה רוצה להשתקע בעולם הזה, לחיות, לעשות כסף, להקים משפחה. העולם היה מאבד את תכליתו. הבעיה מתחילה מתי שהיצר הרע שולט באדם, מכאן שהאדם צריך להמשיל את היצר הטוב על היצר הרע ואז להשתמש בכוחותיו של היצר הרע לעשיית טוב.

"לפתח חטאת רובץ ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו".

תחיית המתים זו השליטה הגדולה ביותר ביצר הרע ושימוש בכוחותיו. חזרה זו נותנת משמעות רטרואקטיבית לכל מעשיו של האדם ויוצרת אחדות בכל העולמות.

 

מהי טומאה?

 

"הַנֹּגֵעַ בְּמֵת, לְכָל-נֶפֶשׁ אָדָם--וְטָמֵא, שִׁבְעַת יָמִים." 

"כָּל-הַנֹּגֵעַ בְּמֵת בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם אֲשֶׁר-יָמוּת וְלֹא יִתְחַטָּא, אֶת-מִשְׁכַּן יְהוָה טִמֵּא--וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא, מִיִּשְׂרָאֵל"

 

הטומאה נוצרת כתגובה למשהו שהיה חי ועכשיו הוא מת. אדם שנפטר מהעולם גופו נטמא מכיוון שהחלק החי (הנשמה) עזב אותו. ככל שיש יותר חיים כך החיסרון יותר גדול ובהתאמה גדלה הטומאה. לדוגמא: בדומם כמעט ואין חיים לכן דומם לא מטמא, בבעלי חיים יש יותר חיים ולכן הם מטמאים, באדם יש הרבה חיים ולכן האדם מטמא. מבחינת התורה יהודי נחשב יותר חי מגוי ולכן בנוסף לטומאה העוברת ע"י מגע, יהודי מטמא גם באוהל.

הסיבה לכך שיהודי מטמא באוהל היא שכוחות החיים שלו גדולים יותר ולכן חסרון החיים משמעותי יותר וזה בא לידי ביטוי בגודל השטח המטמא.

 

יולדת

 

אישה יולדת מטמאה 7 ימים כיוון שמשהו חיי עזב אותה. במידה והיא יולדת בת היא טמאה 14 ימים, 7 ימים קשורים לבת החיה שעזבה את ריחמה ועוד 7 ימים המרמזים על כך שגם הבת עתידה לשאת בקרבה חיים.

 

הטומאה היא שקר של העולם הזה

 

אדם שמת נשמתו נחשפת למקור חיים עליון, טומאתו של האדם יוצרת הרגשה של סוף. מצב זה יוצר שקר בעולם ועלינו להראות במעשנו את נצחיות הנשמה.

 

הרב קוק: "המוות הוא חזיון שווא, טומאתו היא שיקרו. מה שבני אדם קוראים מוות הרי הוא רק תגבורת החיים."

 

 

 

משמעות פרה אדומה

 

"זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה, אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה לֵאמֹר:  דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין-בָּהּ מוּם, אֲשֶׁר לֹא-עָלָה עָלֶיהָ, עֹל."

 

מדוע פרה?

 

1.      היא החיה המבויתת הגדולה ביותר.

2.      בפרה יש יותר חיים מפר, פרה נושאת את אפשרות חיי העתיד.

3.      לקיחת פרה תמימה, יש בה את שלמות החיים.

4.      לא עלה עליה עול, לא השתמשו בכוחה והחלישו את כוחות החיים.

5.      צבעה אדום - צבע החיים, הדם הוא נוזל החיים.

6.      פרה מלשון להפרות, שוב תוספת חיים.

 

עץ ארז, אזוב ותולעת שני

 

וְלָקַח הַכֹּהֵן, עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב-וּשְׁנִי תוֹלָעַת; וְהִשְׁלִיךְ, אֶל-תּוֹךְ שְׂרֵפַת הַפָּרָה. 

 

בשביל לכלול את כל החיים יש לקחת את החי הגדול ביותר ואת החי הקטן ביותר, הפרה היא החי הגדול ביותר והתולעת היא מקור החיים הקטן. רמז נוסף: תולעת שני זו תולעת שאם מועכים אותה יוצא ממנה צבע אדום. מהאדם נשאר רימה ותולעת ולכן זה ההפך לפרה אדומה.

לצומח יש חלק בחיות העולם ולכן נלקח העץ הגדול והחזק ביותר מול הנמוך והחלש (עץ ארז ואזוב).שרפת כל הסמלים הנ"ל מסמלת את הכיליון שהמוות מביא לעולם.

האפר מתחבר על מים חיים, הדומים לנשמה והכלי דומה לגוף. ביחד זה מעין תחיית המתים. ומסלקים את רושם המוות מן העולם.

הכלי דומה לגוף, אין בו תנועה מעצמו. המים חיים דומים לנשמה, מתפשטים ללא גבול ונותנים חיים. מסמל את תחיית המתים מים חיים בתוך כלי.

 

 

שלמה המלך "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני"

 

שלמה המלך שהיה החכם באדם לא ידע את כל הדברים שהוצגו כאן?

 

נשים לב לדברי שלמה המלך, "אמרתי אחכמה" היה כאן ניסיון תמידי לגלות את סודה של פרה אדומה איך "היא רחוקה ממני". הבנתי הרבה ממטרתה של פרה אדומה ועניינה אך לא הצלחתי להבין את הסוד שלה. קשירת הדבר הרוחני וגשמי היא חוסר הבנתנו. קשירת הנשמה והגוף. המעבר בין החיים והמוות, כנראה שסוד זה נלמד בתחיית המתים.

 

 

מצוות שכליות (גלויות) ומצוות שמעיות (סמויות)

 

לפי הרמב"ם מטרת האדם היא לדעת את השם ולכן המצוות השכליות שותפות בדרך לידיעת השם. לפי תפיסה זאת נראה שלמצוות השמעיות אין מטרה כיוון שטעמן לא ידוע.

הרמב"ם מסביר שמצוות שמעיות באו להתנגד לעבודה זרה ולכן ניתן ללמוד על משמעותם דרך לימוד ההיסטוריה. הרמב"ם עשה לנו כבר את העבודה ולכן ניתן להפוך הרבה מצוות שהיו שמעיות למצוות שכליות, גישה זו מקרבת אותנו לידיעת השם.

מצוות פרה אדומה היא אחת מהדוגמאות הטובות ביותר למצווה שמעית שהופכת לשכלית ולכן חלק מתחיל להיות מובן. אך תמיד יש חלק שאנחנו לא יודעים מה טעמו ועל זה שלמה אמר "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני". למדתי הרבה על פרה אדומה אבל עדיין יש הרבה מה ללמוד. אנחנו עדיין לא מבינים את מהות הקשר בין החיים למוות.

 

 

0 תגובות
פרשת קרח
10/06/2013 00:41
יהדות של כולנו
יהדות, אמונה, מוסר, פרשת שבוע, במדבר

מחלוקת לשם שמיים הלל ושמאי.

בית הלל ובית שמאי הם כינוים לתלמידי החכמים הלל ושמאי בהתאמה, כאשר בית שמאי תובעים החמרה במצוות יותר מבית הלל.

"שלוש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל. הללו אומרים הלכה כמותינו, והללו אומרים הלכה כמותינו. יצאה בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלוהים חיים הן, והלכה כבית הלל. וכי מאחר שאלו ואלו דברי אלוהים חיים - מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן? מפני שנוחין ועלובין היו, ושונין דבריהן ודברי בית שמאי. ולא עוד, אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן" (מסכת עירובין דף י"ג עמוד ב').

הבת קול פסקה שהלכה כבית הלל מכיוון שהם היו "אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן". מכן שהמחלוקת הייתה לשם שמיים, הלל נתנו גם את פרשנות שמאי על מנת להגיע לאמת שנמצאת בניהם.

 

מחלוקת לא לשם שמיים חכם וטיפש.

לפי חז"ל, דתן ואבירם היו משוטרי ישראל במצרים ותפקידם היה לאכוף את גזירות המצרים על בני ישראל. מצד אחד, לפי פירוש רש"י, בספר שמות מתוך כל 5 יהודים מתו 4 במכת חושך (הרשעים). מצד שני, דתן ואבירם שהיו רשעים וגורמי מחלוקות לא מתו.

תחילת המחלוקת של דתן ואבירן עם משה רבנו היא לאחר שמשה הורג את המצרי ודתן ואבירם מדווחים זאת לפרעה, משה נאלץ לברוח למדיין.

אמנם דתן ואבירם כל הזמן התנגדו למשה רבנו ועקב כך הגיע להם למות במכת חושך, אך לפי חז"ל, במקרים רבים שהיו שואלים אותם המצרים מי לא סיים את עבודת הפרך שלו, הם היו מחפים על בני ישראל וזכות זאת עמדה להם במכת חושך.

מסכת אבות "כל מחלוקת שהיא לשם שמים, סופה להתקיים. ושאינה לשם שמים, אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים? זו מחלוקת הלל ושמאי. ושאינה לשם שמים? זו מחלוקת קרח וכל עדתו".

מחלוקת בית שמאי ובית הלל עומדת לדורות למרות שהלכה כבית הלל. חלק אומרים שבעתיד לבוא תהיה הלכה כבית שמאי.

מחלוקת שלא לשם שמיים, כפי שהיה בסיפור קרח וכל עדתו, הייתה על קנאה, תאווה וכבוד - אין סופה להתקיים והם נעלמים מההיסטוריה.

 

תהילים מזמור א - חכם, רשע, חטא ולץ.

מזמור א'

"אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב.

כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה.

והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח.

לא כן הרשעים כי אם כמוץ אשר תדפנו רוח.

על כן לא יקמו רשעים במשפט וחטאים בעדת צדיקים.

כי יודע ה' דרך צדיקים ודרך רשעים תאבד".

במזמור מוזכרים הרשע החוטא והלץ, נוסיף אחד משלנו:

  1. הצדיק - בעל סולם ערכים טוב ונכון.
  2. הרשע – בעל סולם ערכים שגוי, ההופכי לסולם הערכים של הצדיק.
  3. החוטא – בעל סולם ערכים טוב, אלא שהוא לא עומד בו.
  4. הלץ – ללא ערכים כלל.

 

וקרח שפיקח היה מה ראה לשטות זו

לפי חז"ל קרח היה אחד מגדולי הדור והייתה בו רוח הקודש, רש"י מביא בשם חז"ל "וקרח שפיקח היה מה ראה לשטות זו".

התפיסה של קרח "וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם יְהוָה וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל יְהוָה." הטענה של קרח למשה ואהרן היא שחיתות פוליטית, כל עדה קדושים למה אתם לוקחים את כל התפקידים ולא משאירים לאחרים. טענת משה כתגובה אני עושה מה שהשם מבקש, לא ביקשתי להוציא את ישראל ממצרים ואהרן מונה לכהן גדול על סמך דבר השם.

לפי הרב קוק: הטעות של קרח היא באי הבחנה בין קדושת הפרט וקדושת הכלל.

כל העדה קדושה אך לכל פרט ופרט יש זכות בחירה אם להיות קדוש או לא.

לכן ישראל קדושים מצד חיבורם לכלל אך לא חייבים להיות קדושים כאנשים מין השורה.

מדוע קרח היה  בטוח שהוא לא ימות כמו כל ה 250 איש?

חז"ל אומרים שקרח ראה ברוח הקודש את שמואל הנביא יוצא ממנו ולכן חשב שהוא לא ימות, בימי שמואל הנביא באמת התבטלו כל המעמדות וקרח חשב שכך צריך להיות. הבעיה בחשיבה זאת שהיא מתאימה לזמן מסוים שבו צריך לבנות את הערכים מחדש.

 

הקנאה והתאווה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם (מסכת אבות)

הקנאה – דתן ואבירם ומשה רבנו במצרים.

התאווה – 250 איש שרוצים להקריב קטורת לפני ולפנים, "חטאים בנפשותם" (במדבר פרק יז פסוק ג) זו תאוות הנפש.

הכבוד – קרח, רצה להיות מלך וכהן גדול כשמואל הנביא.

יש הדגשה של חז"ל על "האדם", בחלק מפרשנות חז"ל מתייחסים לקרח כ"האדם" כיוון שהיה חכם ועשיר ועדיין יצא מהעולם בגלל הכבוד.

אין מעמידים פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו.

לא מעמידים מנהיג על הציבור אלא אם תמיד אפשר להזכיר לו מה לא בסדר בו, לקרח לא הייתה קופת שרצים אבל לשמואל הנביא היה את קרח.

0 תגובות
פרשת שלח לך
29/05/2013 21:29
יהדות של כולנו
יהדות, אמונה, מוסר, פרשת שבוע, במדבר

 

חטא הנובע מהקדמת הזמן

 

אדם הראשון חטא כיוון שהקדים את זמן האכילה מעץ הדעת במקום לאכול קודם מעץ החיים. במידה והיה אוכל קודם מעץ החיים ואז מעץ הדעת לא היה נענש והחיים היו יכולים להכיל בתוכם את דעת השם.

 

חטא העגל – העם ראה שמשה בושש לרדת מהר סיני ורצה להקדים את השראת השכינה בישראל, העם לקח את אלוהי מצרים העגל ורצה לעבוד דרכו את השם "וַיַּרְא אַהֲרֹן וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וַיֹּאמַר חַג לַיהוָה מָחָר."

 

שלמה המלך – החכם באדם לוקח 1,000 נשים קצת מוגזם, לא? במידה וזו הייתה תאווה היה מספיק לקחת 3, 5, 100 נשים אבל מי צריך 1,000? אם נשים לב, שלמה לקח לו לנשים רק את בנות המלכים על מנת לאחד את כל העולם ולהביא את הגאולה. מהלך זה היה מעניק לשלמה המלך תואר משיח בן דוד, מדוע מהלך זה לא צלח?

אומנם שלמה המלך היה מתוקן במידותיו אך הפרט לא היה מתוקן, לכן מצד הכלל הממלכה הייתה מאוחדת ע"י הפרט המתוקן (שלמה המלך) ומצד שני לא יכלה להגיע לשלמות המידות ע"י הפרט. חסרון המידות בפרט מתבטא בכך שנחרב בית המקדש הראשון על עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים לאחר מלכות שלמה.

גם כאן שלמה רצה להקדים את הזמן ולהיות משיח, אך העם לא היה מוכן.

 

 

 

 

חטא המרגלים נובע מאיחור

 

בפרשת שלח לך המרגלים חוטאים בכך שהשם מצווה על עליה לארץ ישראל והם לא רוצים לעלות לארץ הקודש. חטא האיחור חמור בהרבה יותר, הם נותנים ביטוי ממשי לרצונם. אנחנו אדישים כתוצאה מחוסר שייכות לארץ ישראל.

 

הגיע הזמן להתבגר ולעזוב את אמא

 

ישראל היא האומה היחידה שלא נולדה בארצה. לדוגמה הנורבגים, הגרמנים או הצרפתים נולדו ע"י מאורעות  שהיו בארצם והפכו אותם לעם. הצרפתים הקימו את הרפובליקה הצרפתית הראשונה לאחר המהפכה הצרפתית.

בני ישראל יורדים למצרים בימי יעקב ויוסף והופכים לעם במצרים. מה המשמעות להפוך לאומה בארץ אחרת?

 

מצרים סיפקו לבני ישראל תשתית תרבותית לביסוס העם,

"אֶרֶץ מִצְרַיִם לְפָנֶיךָ הִוא בְּמֵיטַב הָאָרֶץ הוֹשֵׁב אֶת אָבִיךָ וְאֶת אַחֶיךָ יֵשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן וְאִם יָדַעְתָּ וְיֶשׁ בָּם אַנְשֵׁי חַיִל וְשַׂמְתָּם שָׂרֵי מִקְנֶה עַל אֲשֶׁר לִי."

 

בנוסף בני ישראל גדלים מבחינת האוכלוסייה.

"וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם"

 

ההשוואה המתבקשת בין התפתחות האומה לבין ילד ואימו, בהתחלה הוא צריך אותה היא נותנת לו אוכל ונחת. בגיל יותר מאוחר האמא מספקת את צרכיו אך מתחילה לדרוש דברים עד לגיל הבגרות שהילד כבר "קורס" תחת הנטל-

"וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב."

 

יש מאבק תמידי בין הילד להורים, מאבק זה מקביל למאבק האיתנים בין משה לפרעה בויכוח מי יוביל את ההיסטוריה - ישראל או מצרים, היהודי או המצרי, הילד או ההורה. (מומלץ לקרוא את הקישור הבא פרשת וארא-בא).

 

לאחר שההורה משתכנע ושולח את הילד בלב כבד לדרכו מתעורר הניסיון האחרון

"וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם כִּי בָרַח הָעָם וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו אֶל הָעָם וַיֹּאמרוּ מַה זֹּאת עָשִׂינוּ כִּי שִׁלַּחְנוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ."

 

הילד ממשיך בדרכו, לפעמים יש עליות ולפעמים יש נפילות ורוצים לחזור להורים

"וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד יְהוָה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל סִיר הַבָּשָׂר בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע כִּי הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לְהָמִית אֶת כָּל הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב."

 

לאחר שעוברים את המשברים הקטנים מגיעים אל הארץ המובטחת והמשך הדור ע"י הקמת  בית – " עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד" .

האיש והאישה נקראים אדם ולכן עליהם לעזוב את מצרים ולדבוק בנקבה ארץ ישראל, הנקבה של האדם היא האדמה.

הקשר שנוצר בין היהודי לארצו הוא קשר של חוזה פסיכולוגי, אם הכל בסדר ממשיכים ביחד ונותנים לדור הבא למצוא את אשתו אם לא "וַתִּטְמָא הָאָרֶץ וָאֶפְקֹד עֲו‍ֹנָהּ עָלֶיהָ וַתָּקִא הָאָרֶץ אֶת יֹשְׁבֶיהָ."

 

 

פיקוח נפש דוחה הכל, אז איך יש מצווה לצאת למלחמה?

 

ישנה מצווה מאוד חשובה לכבוש ולהיכנס לארץ, אבל למרגלים יש סיבה טובה לא לעשות כך.

"וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִלִים וַנְּהִיה בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם. "

 

הפרט יכול לטעון שהוא לא רוצה להתגייס לצבא מפני פיקוח נפש, אך כאן לא מדובר על הפרט. עם ישראל יוצא רק למלחמות חובה ומכאן שהפרט מתבטל כלפי הכלל. אדם שלא עוזר לכלל ישראל בגלל סיבות פרטיות מראה שאין לו שייכות ובאדישותו מעקב את רצון הבורא לאחדות ישראל.

 

 

מדוע פרשת שלח לך מסתיימת בפרשת ציצית?

 

רש"י: כל העובר על שבת, עבודה זרה, וציצית כאילו עבר על כל התורה. מאיפה רש"י מבין את זה?

 

פרשת המקושש (אדם שאסף קרשים בשבת) נסמכה לפרשת עבודה זרה, רש"י למד מזה שהשבת שקולה כנגד עבודה זרה. עדיין לא מובן איך מצוות שבת ואיסור עבודה זרה שקולות נגד כל המצוות?

 

אדם שומר שבת מעיד שהוא מאמין במי שברא את העולם, מכאן אדם שלא שומר אין לו יחס למי שנתן את התורה ולכן עובר על כל המצוות. (למידע נוסף לחץ על הקישור פרשת משפטים).

 

עובד עבודה זרה הוא אדם שעובד את השם בדרך זרה ומכאן שלא שומר את המצוות כפי שנדרש.

 

ציצית שקולה נגד כל המצוות, ספר במדבר "לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְו‍ֹתָי וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹהֵיכֶם."

 

 

השלמת הקדושה ע"י ארץ ישראל

 

ביהדות יש 3 ביטויים עיקריים לקדושה:

 

1.      הזמן     הקדושה בזמן נובעת מהשבת. (פרשת משפטים).

2.      האדם -   יש דרישה מהאדם לקדש את עצמו כפי שנזכר בציצית.

3.      המקום -  ארץ ישראל היא הקדושה מכוח הטבע.

 

רק האדם יכול לקשר בין כל חלקי המציאות וליצור הרמוניה בין העולמות.

 

הזמן מוגדר רק ביחס לאדם, במידה ולא היה אדם לא הייתה סיבה למדוד את הזמן.

המקום מוגדר ביחס לאדם, האדם בונה ערים וקורא להם בשמות.

 

כאשר האדם מקדש את עצמו ומייחס חשיבות לזמן ולמקום יש משמעות לחייו. המרגלים לא רוצים לקחת חלק באיחוד זה וחוטאים באיחור מצוות כיבוש ארץ ישראל.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

0 תגובות
פרשת בהעלותך
23/05/2013 20:44
יהדות של כולנו
יהדות, מוסר, אמונה, פרשת השבוע, במדבר

בפרשת ויקהל (ספר שמות פרק לו) מסופר על הקמת המשכן ע"י משה, בצלאל ואהליאב.

בפרשה זו רש"י מסביר שהנשיאים חיכו עד שכל העם יתרום למשכן והם יתרמו את הנותר, בפסוקים ה'-ו' החכמים העסוקים במלכת המשכן אומרים למשה שלא צריך יותר תרומות.

"וַיֹּאמְרוּ אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר, מַרְבִּים הָעָם לְהָבִיא, מִדֵּי הָעֲבֹדָה לַמְּלָאכָה, אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה לַעֲשֹׂת אֹתָהּ". 

"וַיְצַו מֹשֶׁה, וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בַּמַּחֲנֶה לֵאמֹר, אִישׁ וְאִשָּׁה אַל-יַעֲשׂוּ-עוֹד מְלָאכָה, לִתְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ; וַיִּכָּלֵא הָעָם, מֵהָבִיא".

כיוון שהנשיאים נשארו לסוף הם לא תרמו  להקמת המשכן, זה היה ביזוי גדול לראשי השבטים.

בפרשת נשא (במדבר פרק ז) יש התעוררות מצד הנשיאים והם מקדימים ומקריבים לפני המשכן.

"וַיָּבִיאוּ אֶת-קָרְבָּנָם לִפְנֵי יְהוָה, שֵׁשׁ-עֶגְלֹת צָב וּשְׁנֵי עָשָׂר בָּקָר--עֲגָלָה עַל-שְׁנֵי הַנְּשִׂאִים, וְשׁוֹר לְאֶחָד; וַיַּקְרִיבוּ אוֹתָם, לִפְנֵי הַמִּשְׁכָּן." "וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר." "קַח, מֵאִתָּם, וְהָיוּ, לַעֲבֹד אֶת-עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד; וְנָתַתָּה אוֹתָם אֶל-הַלְוִיִּם, אִישׁ כְּפִי עֲבֹדָתוֹ."

מכאן רש"י מפרש שהקריבו "לפני המשכן" ולא בתוכו, משה לא רצה לקחת את הקורבנות עד שהשם אומר לו "קח מאתם". יש כאן חידוש לתורת משה, עם ישראל יכול לפסוק הלכות לפי תורת משה. אחד המקורות מהתורה שבכתב לתורה בעל- פה.

עכשיו הרבה יותר מובן מדוע בתחילת פרשת בהעלותך רש"י מפרש: "למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים, לפי שראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה דעתו". לא הגיוני שחולשת דעתו של אבי הכוהנים מפני שלא הקריב קורבן דבר שיכל לעשותו כיוון שזה היה קורבן התנדבות. חלשה דעתו של אהרן בגלל שהנשיאים חדשו את הבאת הקורבן מדעתם ולא הוא.

השם רוצה בשותפות האדם

המדרש מספר שלקראת שקיעת השמש אדם הראשון חשב שזה סוף העולם והתחיל לבכות, השם נתן לו שתי אבנים ומראה לו איך להדליק אש.

מדרש קצת מוזר, השם לא יכול לתת לו לפיד או להדליק מדורה?

כאן מתגלה הנהגת השם בעולמו, יש רצון לשיתוף האדם בבריאה.

ישנן 3 השקפות עיקריות של האדם על האלוהים:

1.      עובדי עבודה זרה – הם עובדים את האלוהים שלהם דרך הפסלים, גרמי השמים ועוד. תפיסה זאת מקטינה את האלוהות ויוצרת "תלות", האלוהים צריך לאכול ולקבל מנחות מהאדם.

2.      אתאיסטים – קבוצות אנשים זאת שוללת את קיום האלוהות ביחס לאדם, חלקם מאמינים "בכוח עליון". הנפש מרגישה את הקונפליקט בין האלוהות המוקטנת של עובדי עבודה זרה ובין האלוהות שהם חווים כאלוהות כוללת וגדולה שלא צריכה את האדם ובטח לא תלויה במעשיו.

3.      גישת היהדות- היהדות מייצרת סינתזה בין שתי הגישות ומוסיפה עליהם. מצד האמת השם לא צריך את האדם כיוון שכל הבריאה מכוחו, אין לאדם שום דבר להחזיר לקדוש ברוך הוא חוץ מלהגיד תודה ע"י תפילה. העולם בנוי על יסוד מוסרי, תכלית המוסר היא לתת מקום לזולת. השם נתן מקום לזולתו ודואג לכל צרכיו של האדם. במידה והאדם לא יכול היה להחזיר משהו לקדוש ברוך הוא העולם לא היה מוסרי והאדם היה מחוסר תכלית, מצב שגורם לתסכול תמידי.

 

הדלקת המנורה במשכן ע"י אהרן הכהן

השם הוא אחד ובכך נותן את האור לכל הבריאה, מכאן שאור המנורה חסר משמעות יחסית לאור האינסוף. מדוע הדלקת המנורה כל כך חשובה לשם במשכן?

דרך הדלקת המנורה ע"י הכהן הגדול של העם הנבחר, ישראל לוקחים חלק חשוב בהפצת תורת השם והמוסר בעולמו. מכאן אחד המקורות לכינויים "העם הנבחר" , "אור לגויים".

0 תגובות
פרשת נשא
18/05/2013 20:33
יהדות של כולנו
יהדות, אמונה, פרשת שבוע, מוסר, במדבר

 

איסורים שהוטלו על הכהן גדול בכדי שיוכל להימנע מקשיי החיים:

1.      הכהן אינו צריך להתפרנס כאדם רגיל מכיוון שהוא מקבל נדבות.

2.      אסור לכהן להיטמא במגע עם מת, בכך נפגש רק עם החיים.

3.      אסור לכהן גדול להתחתן עם גרושה, בכך הוא נמנע מהמשברים שבחיי הנישואין.

 

השוואה לאדם הראשון

האיסורים הנ"ל מחזירים את הכהן למצב אדם הראשון לפי החטא.

1.     "וַיְצַו יְהוָה אֱלֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל." אדם הראשון   אכל מכל הפירות בחופשיות.

2.      לפי החטא אדם הראשון לא היה מוות בעולם.

3.      חוה נוצרת בשביל אדם ולכן אין שום קושי בזיווג.

הנזיר מבקש להתקרב לשם ולהגיע למדרגת אדם הראשון

נזיר הוא אדם המקיים מצוות ומתחייב לעוד איסורים שהתורה לא ביקשה. הנדר מחייב את האדם במעשים והימנעות ממעשים שלא נדרש בהם על פי התורה.

הכהן הגדול  נמצא ביום הכיפורים בקודש הקודשים ולכן נחשף למקור החיים. הנזיר מבקש להתקרב לקדוש ברוך הוא ולכן חלים עליו כמה איסורים הדומים להתנהגות אדם הראשון לפני החטא.

1.      אסור לו לשתות יין, עץ הדעת היה גפן ולפני החטא האדם לא אכל ממנו.

2.      אסור לו להיטמא במגע עם מת, בכך נפגש רק עם החיים.

3.      הנזיר לא מסתפר, מראה שהוא חוזר לפי התרבות האנושית שנהוג להסתפר.

בסוף הנזירות על הנזיר להקריב קורבן חטאת, הדרך של התורה להראות שאין רצונה בהחמרה.

גם שאדם מקבל על עצמו חיובים נוספים מהתורה, לתורה יש דעה נחרצת בנושא. זה לא לצמיתות אלא לזמן קצר.

 

ברכת הכוהנים:

"יְבָרֶכְךָ יְהוָה, וְיִשְׁמְרֶךָ." 

יברכך – רש"י מפרש יברך בנכסים, גם שיהיה לך נכסים רבים וגם תהיה ברכה בנכס.

וישמרך– השם ישמור אותך מגנבים, שהנכסים שלך יהיו בעלי ערך.

"יָאֵר יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ, וִיחֻנֶּךָּ." 

הכוונה "ביאר השם פניו" שתהיה רצוי מבחינה רוחנית. "ויחנך"  שהשם ייתן לך חן, פירוש נוסף שיקבל את תפילתך.

"יִשָּׂא יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ, וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם"

"ישא השם פניו אליך" כאן השם עושה את התנועה ומתקרב אליך. התוצאה שיהיה לך שלום.

כפי שחז"ל אמרו: "לא מצא הקב"ה כל המחזיק ברכה לישראל אלא השלום"

סיכום ברכת כוהנים:

בהתחלה יש בקשה לפרנסה ונכסים, מקביל לדרך ארץ וביטוי לטוב של הקדוש ברוך הוא לאדם. יש נתינה מהשם ללא תמורה.

לאחר מכן האדם עומד בנסיון, הוא צריך להתקרב רוחנית לשם מתוך הברכה החומרית. בקשה זאת נראת קלה אך היא קשה ביותר כיוון שהאדם חושב שהוא עשה לבד את כל כספו ויכול להגיע לבגידה בשם. כמו שנאמר:"כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה" .

במידה והאדם עומד בנסיון ויודע שאומנם הוא עשה את החיל אך מי שנתן ונותן לו את הכוחות יום יום זה הקדוש ברוך הוא, ובלעדיו הוא לא יכול לעשות כלום. אדם זה זוכה לגילוי פניו של הבורא.

לאחר הארת הפנים, השם מקבל את תפילתו ובא ללמד את האדם איך לשלב את החומר עם הרוחניות ובכך עושה שלום בעולמו.

 

 

0 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 הבא »
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
עקבו אחרינו גם...