פרשת כי תשא מתארת באופן ברור את הפער בין משה ואהרון, האידיאל והמציאות, מידת הנצח ומידת ההוד, המושלם והמשתלם.
"וַיַּרְאהָ עָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ."
רש"י מפרש בושש = בא שש, בפשט לקח למשה 6 שעות לרדת מהר סיני.
עד לפרשת כי תשא משה ואהרון מנהיגים ביחד את העם. משה ממלא את חלקו של האידיאל ואהרון ממלא את חלקו של המציאות. בשעה שלעם קשה להתמודד עם האידיאל (משה) הוא למעשה נמצא במדרגת המציאות (אהרן).
בפרשת כי תשא הפער בין משה לאהרן מקבל צורה גשמית: משה נמצא על הר סיני, אהרן והעם נמצאים למרגלות ההר. לפי חז"ל משה רבנו היה 40 יום בהר סיני, לעם לא הייתה סבלנות והוא קם על אהרן. אהרן הכהן מבין את ההפרש בין האידיאל למציאות ומנסה להרוויח זמן עד לחזרת משה.
מדוע משה רבנו שובר את הלוחות הראשונים?
המדרש מספר שמתקיים דיון בין השם ומשה. השם רוצה להשמיד את עם ישראל לאחר חטא העגל, משה שואל את הקדוש ברוך הוא - איפה כתוב שאסור לעשות אלוהים האחרים? השם עונה למשה -בלוחות שאתה מחזיק! כתגובה משה שובר את הלוחות. מעבר לכך שהמדרש מצחיק אותנו בסיפור זה, יש העברת מסר חד לעם ישראל - אם צריך לבחור בין ישראל לתורה בוחרים בישראל. מכאן שהתורה ניתנה לישראל ולא כפי שחלק מהעם סבור,שהתורה מעל האומה.
;){kind=link}