פרשת בהעלותך

בפרשת ויקהל (ספר שמות פרק לו) מסופר על הקמת המשכן ע"י משה, בצלאל ואהליאב.

בפרשה זו רש"י מסביר שהנשיאים חיכו עד שכל העם יתרום למשכן והם יתרמו את הנותר, בפסוקים ה'-ו' החכמים העסוקים במלכת המשכן אומרים למשה שלא צריך יותר תרומות.

"וַיֹּאמְרוּ אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר, מַרְבִּים הָעָם לְהָבִיא, מִדֵּי הָעֲבֹדָה לַמְּלָאכָה, אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה לַעֲשֹׂת אֹתָהּ". 

"וַיְצַו מֹשֶׁה, וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בַּמַּחֲנֶה לֵאמֹר, אִישׁ וְאִשָּׁה אַל-יַעֲשׂוּ-עוֹד מְלָאכָה, לִתְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ; וַיִּכָּלֵא הָעָם, מֵהָבִיא".

כיוון שהנשיאים נשארו לסוף הם לא תרמו  להקמת המשכן, זה היה ביזוי גדול לראשי השבטים.

בפרשת נשא (במדבר פרק ז) יש התעוררות מצד הנשיאים והם מקדימים ומקריבים לפני המשכן.

"וַיָּבִיאוּ אֶת-קָרְבָּנָם לִפְנֵי יְהוָה, שֵׁשׁ-עֶגְלֹת צָב וּשְׁנֵי עָשָׂר בָּקָר--עֲגָלָה עַל-שְׁנֵי הַנְּשִׂאִים, וְשׁוֹר לְאֶחָד; וַיַּקְרִיבוּ אוֹתָם, לִפְנֵי הַמִּשְׁכָּן." "וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר." "קַח, מֵאִתָּם, וְהָיוּ, לַעֲבֹד אֶת-עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד; וְנָתַתָּה אוֹתָם אֶל-הַלְוִיִּם, אִישׁ כְּפִי עֲבֹדָתוֹ."

מכאן רש"י מפרש שהקריבו "לפני המשכן" ולא בתוכו, משה לא רצה לקחת את הקורבנות עד שהשם אומר לו "קח מאתם". יש כאן חידוש לתורת משה, עם ישראל יכול לפסוק הלכות לפי תורת משה. אחד המקורות מהתורה שבכתב לתורה בעל- פה.

עכשיו הרבה יותר מובן מדוע בתחילת פרשת בהעלותך רש"י מפרש: "למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים, לפי שראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה דעתו". לא הגיוני שחולשת דעתו של אבי הכוהנים מפני שלא הקריב קורבן דבר שיכל לעשותו כיוון שזה היה קורבן התנדבות. חלשה דעתו של אהרן בגלל שהנשיאים חדשו את הבאת הקורבן מדעתם ולא הוא.

השם רוצה בשותפות האדם

המדרש מספר שלקראת שקיעת השמש אדם הראשון חשב שזה סוף העולם והתחיל לבכות, השם נתן לו שתי אבנים ומראה לו איך להדליק אש.

מדרש קצת מוזר, השם לא יכול לתת לו לפיד או להדליק מדורה?

כאן מתגלה הנהגת השם בעולמו, יש רצון לשיתוף האדם בבריאה.

ישנן 3 השקפות עיקריות של האדם על האלוהים:

1.      עובדי עבודה זרה – הם עובדים את האלוהים שלהם דרך הפסלים, גרמי השמים ועוד. תפיסה זאת מקטינה את האלוהות ויוצרת "תלות", האלוהים צריך לאכול ולקבל מנחות מהאדם.

2.      אתאיסטים – קבוצות אנשים זאת שוללת את קיום האלוהות ביחס לאדם, חלקם מאמינים "בכוח עליון". הנפש מרגישה את הקונפליקט בין האלוהות המוקטנת של עובדי עבודה זרה ובין האלוהות שהם חווים כאלוהות כוללת וגדולה שלא צריכה את האדם ובטח לא תלויה במעשיו.

3.      גישת היהדות- היהדות מייצרת סינתזה בין שתי הגישות ומוסיפה עליהם. מצד האמת השם לא צריך את האדם כיוון שכל הבריאה מכוחו, אין לאדם שום דבר להחזיר לקדוש ברוך הוא חוץ מלהגיד תודה ע"י תפילה. העולם בנוי על יסוד מוסרי, תכלית המוסר היא לתת מקום לזולת. השם נתן מקום לזולתו ודואג לכל צרכיו של האדם. במידה והאדם לא יכול היה להחזיר משהו לקדוש ברוך הוא העולם לא היה מוסרי והאדם היה מחוסר תכלית, מצב שגורם לתסכול תמידי.

הדלקת המנורה במשכן ע"י אהרן הכהן

השם הוא אחד ובכך נותן את האור לכל הבריאה, מכאן שאור המנורה חסר משמעות יחסית לאור האינסוף. מדוע הדלקת המנורה כל כך חשובה לשם במשכן?

דרך הדלקת המנורה ע"י הכהן הגדול של העם הנבחר, ישראל לוקחים חלק חשוב בהפצת תורת השם והמוסר בעולמו. מכאן אחד המקורות לכינויים "העם הנבחר" , "אור לגויים".